מאת :שולמית אטיאס -shulamit.atias@gmail.com
- סטילס: חיים צח לע"מ
ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו השתתפו הערב בטקס לציון 70 שנה לצה"ל בלטרון.
דברי רה"מ נתניהו:
״המראה הגדול הזה, של חיילי צבא עברי באלפיהם, היה נחשב במשך דורות להזיה, לחזיון תעתועים. במשך 1,800 שנה, מאז מרד בר-כוכבא, לא קם לנו חיל עצמאי.
אבל בדורות האחרונים נוצקה מחדש שרשרת הגבורה של עמנו. מגיני ארצנו נקראו אל הדגל, ושוב זקפו את קומת העם. לכל אחד ואחד מאיתנו יש סיפור אישי, של משפחתו, שקשור בסיפור הנפלא של כולנו – סיפור תקומת ישראל.
ביום הזה אני חושב על סבי, הרב נתן מיליקובסקי-נתניהו ז"ל. יום אחד, בסוף המאה ה-19, כשהיה תלמיד בישיבת וולוז'ין בבלארוס, עמד בתחנת רכבת עם אחיו הצעיר. לפתע הוא ראה קבוצה של בריונים אנטישמים מסתערים לעברם, מניפים אלות, צועקים: 'מוות לז'ידים'. סבי הספיק לומר לאחיו: 'ברח, ברח', והתייצב אל מול הבריונים בניסיון להצילו. הוא הוכה מכות איומות והיה על סף מוות. בעודו מדמם בבוץ ובשלג, אמר לעצמו בשארית כוחותיו: 'איזו בושה! איזו בושה! שצאצאי המכבים מתבוססים כך על הארץ, חסרי יכולת להגן על עצמם'. ולפני שאיבד את הכרתו, הוא נדר נדר: 'אם אזכה לחיות, אעלה עם משפחתי לארץ-ישראל ושם נחדש את עצמאות ישראל'.
במעמד הזה, במלאות 70 שנה לצה"ל, הייתי רוצה שסבי יראה אתכם, מפקדים וחיילים – המכבים החדשים. הייתי מספר לו על מעשי הגבורה המופלאים של דורות של לוחמים ומפקדים, שחלקם נמצאים פה איתנו. הייתי מספר לו, לסבי, שכמה עשרות שנים אחרי ששכב מוכה וחסר אונים מייחל למושיע, יצא נכדו עם חייליו מיחידה מובחרת של צה"ל ללב אפריקה, כדי להושיע את בני עמנו משביים.
הרצל כתב: "המכבים ישובו לתחייה!" וזה בדיוק מה שקרה. הקמת המדינה חוללה שינוי כביר במצבו של עם ישראל. קם לעמנו מושיע ומגן, והמושיע והמגן הוא צבא ההגנה לישראל. הרצל עמד על הצורך ב'חיל הגנה', כך הוא קרא לזה, 'חיל הגנה' שבצלו נחסה. בעקבותיו הטמיע ז'בוטינסקי בתודעה הלאומית את השקפת 'קיר הברזל'. בן-גוריון היה זה שמימש השקפה זו בהקמת צבא הגנה לישראל, וכל העם היה שותף בבנייתו.
על קיר מגן זה מתנפצת פעם אחר פעם האשליה של אויבינו, שהם יוכלו לעקור אותנו מארצנו. מדור לדור כוחנו מתעצם: ארגוני השמירה, ניל"י, הגדודים העבריים, הבריגדה, שלוש המחתרות – ה'הגנה', האצ"ל והלח"י – כל אלה הם פלגי מים שהתלכדו בתש"ח לנהר אחד גדול: צבא ההגנה לישראל.
אני התגייסתי לצה"ל אחרי מלחמת ששת הימים. יש בקהל לא מעט שהם צעירים ממני, אפילו ממך, נשיא המדינה. אבל אני מזהה גם לא מעט ותיקים שעל מורשת הקרב שלהם התחנכתי. תחת מטר האש והעופרת, נצרבו בלבבות הערכים שמנחים את חיילינו ומפקדינו עד היום: דבקות במטרה, נחישות אין קץ, חתירה לניצחון. חבריי ואני קיבלנו את הפקודה 'אחריי' מקודמינו, ובמשמרת שלנו, כשיצאנו למשימותינו, ידענו שאנחנו חוצצים בין היישובים מאחורינו למבקשי נפשנו מלפנים.
למרבה הצער גם ידענו במערכות ישראל נפגעים שזכרם טבוע בנו. אנו מושיטים יד למשפחות השכולות, מחבקים את הפצועים, נודרים נדר שנחזיר את הנעדרים.
לצערנו מעת לעת אנחנו נדרשים לשלם מחיר, הן בחזית והן בעורף. הקמת המדינה לא הביאה להפסקת הרצון לתקוף אותנו. מה שהיא כן הביאה עמה, זאת היכולת להשיב מלחמה שערה נגד אויבינו. מי שיפגע בנו, אנו נפגע בו. יידעו אויבים המאיימים עלינו בהשמדה, שהם ייתקלו בקיר ברזל. הם לא יוכלו לנו והם שמים עצמם בסכנה גדולה.
בניגוד לאויבינו, את המאבק שלנו אנחנו מנהלים תוך שמירה על טוהר הנשק, ותוך ניסיון מתמיד למנוע ככל האפשר פגיעה בחפים מפשע. אין צבא מוסרי יותר מצבא ההגנה לישראל. אגרוף הפלדה שלנו קפוץ ודרוך, אבל לפני הכל הוא תלוי ברוח. רוח העשויה ללא חת, של המשרתים והמשרתות בצה"ל. בכל יחידה, בכל תפקיד.
אני רואה זאת לא רק אצל ילידי הארץ, אני תמיד מתרגש לפגוש צעירים וצעירות מרחבי העולם, עולים חדשים שגאים ללבוש את מדי צה"ל, חלקם חיילים בודדים, חלק מהם נפלו. אתה שומע את סיפוריהם הבלתי יאומנו, מהוריהם שמגיעים אחריהם. והחיילים הללו מספרים: "באנו הנה כדי להגן על הבית. אנחנו רוצים לחלוק עם אחינו ואחיותינו את הזכות להבטיח את נצח ישראל."
ואכן כולנו אחים ואחיות, שעומדים יחד כתף אל כתף, יהודים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים, בדואים וצ'רקסים.
נמשיך לשמור על מדינת ישראל, פיקדון הדורות היקר שנמסר לידינו. 500 מטר מכאן, פה בגבעה הסמוכה, בכפר אמאוס, לחם הצבא של יהודה המכבי בתושייה ובגבורה. המכבים לא עצרו עד שהשיגו ניצחון.
זהו גם היעוד שלכם. ניצחון בקרב, ניצחון במערכה, ניצחון על אויבנו, אם המערכה תכפה עלינו.
אני בוטח בכם, ברמטכ"ל, במפקדים, בחיילים. כל העם בוטח בכם. כל העם גאה בכם, ובשם העם כולו אני מצדיע לכם״.
- סטילס: חיים צח לע"מ
ארוע הוקרה ל מקבלי העיטורים בצהל,לאורך 70 השנים
תגובות
הוסף רשומת תגובה