את מי הזמינה סמדר גרוסמן לסלון תרבות?

האם את זוכרת את הנשיקה הראשונה שלך?

האם הביאו לך חתן כשהיית בת חמש עשרה,

האם את היית אלופת הארץ בשחייה גם אם את לא יודעת לשחות?

על כל השאלות הלכאורה מופרכות האלה ענתה עדנה קנטי בהופעת היחיד שלה "אהבה וצרות אחרות" במסגרת סלון תרבות בתל אביב.

והנה חלק מהתשובות התשובות: 

הנשיקה הראשונה שלה נגמרה בקטסטרופה, עד היום כואב לו.

אכן הביאו לה חתן כשהיא היתה בת חמש עשרה אבל הוא ברח.

היא היתה אלופת הארץ בשחיה הגם שהיא לא יודעת לשחות, אבל זה כבר סיפור שממש ממש חייבים לשבת, להקשיב ולתפוס את הבטן מרוב צחוק.

כשהתכנסנו, כמה וכמה נשים, דעתניות, עצמאיות, חלקן אמנויות, בסלון ביתה המעוצב להפליא של סמדר גרוסמן ושאלנו את עצמנו "מי מבינינו היא תכנית הערב"? לא העלינו על דעתנו שהאישה הממש לא גבוהה, לא מרשימה בעליל, תהיה אחראית לחוויה כל כך מצחיקה וכל כך מטלטלת..

היא מתעקשת לא להיקרא סטנדאפיסטית, גם אם משך כל ההופעה הקהל מוצא את עצמו גועה בצחוק. היא מספרת סיפורים!!!! אבל איזה סיפורים. סיפורים על אהבה, נישואין, יחסי חמות כלה, קריירה והבעל שמעצבן אותה. לא סתם היא לא רוצה להיקרא סטנדאפיסטית. כי לכל סיפור שלה יש כמו ברומן בזעיר אנפין, או אפילו סרט קולנוע, התחלה, עלילה שמסתבכת, ותמיד תמיד סוף מפתיע שתופס אותך בהפתעה. וכשנדמה שהנה היגיע הסוף וזה היה הפאנץ', מתגנב לו עוד פאנץ' קטן, מפתיע ומצחיק עוד יותר.

משהו על תרבות איכותית. אפשר לשבת בהופעה, לצחוק ולצחוק מחידודי הלשון, מהמצבים המצחיקים, מהבדיחות, או אפילו מהירידה על הקהל. ואז, האורות נדלקים ואם אתה רוצה להיזכר ממה צחקת כל כך, אתה צריך ממש להתאמץ כדי להיזכר ולו בבדיחה אחת. אבל, כשיושבים בהופעה שבה הסיפור מוגש באופן חי וממשי, כשיש דמויות מורכבות שגורמות לך להיזדהות איתן. כשהאמן על הבמה מביא חתיכת היסטוריה שזורה בפכים אנתרופולוגיים שחלקנו מכירים וחלקנו לא, לא רק שזוכרים כל סיפור וסיפור, אלא, מצאנו את עצמנו יושבות ומדסקסות על הנושאים שהסיפורים העלו .וכל אחת העלתה מנבכי זכרונה את הסיפורים מחייה שמתכתבים עם הסיפורים שזה עתה שמענו.

מאחר וכל ההופעה מסופרת בגוף ראשון והמספרת מפנה את הקהל לזמנים ומקומות ספציפיים בארץ כמו " רחוב אוסישקין 20 ברמת השרון" או "חדר מספר 725 ברחוב השלושה 2 בתל אביב" השאלה שכולן שאלו היא האם הסיפורים אמיתיים. על השאלה הזאת ענתה עדנה שהיא מספרת את מציאות חייה כפי שהיא חוותה אותם ובכל מקרה "הסיפורים עברו על יד האמת". ובעצם זה זה משנה. חווינו ערב נפלא, מצחיק ומרגש שכלל סיפורים, אולי אמיתיים, אולי לא כל כך.