ראש הממשלה בנימין נתניהו ושגריר ארה"ב בישראל דוד פרידמן השתתפו הבוקר בכנס פורום ״קהלת״ ו״שילה״ בנושא הצהרת מזכיר המדינה האמריקני פומפאו בדבר חוקיות ההתיישבות ביהודה ושומרון, במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים.

- סטילס: עמוס בן גרשום/לע״מ

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושגריר ארה"ב בישראל דוד פרידמן השתתפו הבוקר בכנס פורום ״קהלת״ ו״שילה״ בנושא הצהרת מזכיר המדינה האמריקני פומפאו בדבר חוקיות ההתיישבות ביהודה ושומרון, במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושגריר ארה"ב בישראל דוד פרידמן השתתפו הבוקר בכנס פורום ״קהלת״ ו״שילה״ בנושא הצהרת מזכיר המדינה האמריקני פומפאו בדבר חוקיות ההתיישבות ביהודה ושומרון, במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים.

קודם לכן, נפגש ראש הממשלה נתניהו עם ראשי רשויות ביהודה ושומרון ועם ראשי פורום ״קהלת״ ופורום ״שילה״.

דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס:

"אני רוצה לומר לכם עד כמה אני נרגש לעמוד כאן כיוון שלפני כעשר שנים המוסד הזה, מרכז בגין, אירח אירוע לרגל יום הולדתו ה-100 של אבי. אנשים דיברו במשך ארבע שעות. הם דיברו על פעילותו בתקופה שבין המלחמות, איך הוא גייס את הנהגת ארה"ב למען מדינה יהודית נגד רצונו של הנשיא המכהן דאז, איך הוא רתם את המפלגה הדמוקרטית, קודם את המפלגה הרפובליקנית ואז את המפלגה הדמוקרטית למען התכנית לתמוך בהקמתה של מדינה יהודית. זה היה ב-1944. איך הוא נפגש עם אצ'סון, אייזנהאואר ורבים אחרים כדי להציג את טיעוניו למען מדינה יהודית, שלדבריו תשרת את האינטרסים של ארה"ב מול עלייתה של רוסיה. זה מה שהוא אמר. הוא היה בשנות ה-30 לחייו.

הם דיברו על זה. הם דיברו על מחקר חייו בנושא ההיסטוריה של האינקוויזיציה של ספרד והשלכותיה על עליית האנטישמיות המודרנית ותורת הגזע. הם דיברו על כל הדברים הללו. במשך ארבע שעות הם דיברו ודיברו. ואז הוא דיבר. הוא הגיע לכאן, צעד באותה דרך ודיבר במשך שתי דקות. הוא דיבר על נושא אחד. אחרי מאה שנה. הוא דיבר על איראן. אז היום אני פותח את דבריי בנושא איראן.

קאסם סולימאני היה אחראי למותם של אינספור אנשים חפים מפשע. הוא הביא לערעור היציבות במדינות רבות. במשך עשרות שנים, הוא זרע פחד, אומללות ויגון והוא תכנן לבצע דברים גרועים פי כמה.

אני מברך את הנשיא טראמפ על שפעל במהירות, באומץ לב ובנחישות נגד אותו ארכי-טרוריסט, שהיה האדריכל והמנוע מאחורי קמפיין הטבח והטרור של איראן ברחבי המזרח התיכון והעולם. את מה שאני אומר כאן בגלוי ואת מה שאמרתי בימים האחרונים חושבים מנהיגים רבים במזרח התיכון. חשוב מאוד לומר שישראל ניצבת לחלוטין לצדה של ארה"ב. ושוב אני מבקש לומר את מה שאמרתי פעמים רבות, ואני חוזר על כך היום - וזה חשוב במיוחד היום: לאמריקה אין ידידה טובה יותר מישראל ולישראל אין ידידה טובה יותר מארה"ב של אמריקה.״

[מעברית]

״במזרח התיכון של היום אין יום שדומה למשנהו. הטלטלה האזורית נמשכת. המאבק בין הקיצונים למתונים מוסיף להתנהל במלוא עוזו. מצד אחד האיסלאם הרדיקלי בהובלת איראן, שמבקשת ללפות חלקים גדולים מן המרחב באמצעות טרור רצחני, וללפות אותנו, לחנוק אותנו ולחסל אותנו, כי הם מבינים שהכוח החזק ביותר של תרבות המערב מצוי פה, במדינת ישראל. הם מבינים את זה מצוין.

מצד שני המחנה הפרגמטי שמאוים על ידי קנאי האיסלאם – מחנה שמבין היטב את משמעות המערכה למען הקיום, למען החיים, למען העתיד. מדינת ישראל היא העוגן היציב במים הגועשים הללו. האתגרים שאיתם אנחנו מתמודדים אינם פוחתים, מבחינות רבות – להיפך. אבל אנחנו עומדים איתן מול מבקשי נפשנו. אנחנו עומדים בנחישות ובעוצמה. מי שינסה לתקוף אותנו - יספוג מכה מוחצת ביותר.

בזכות העוצמה שלנו, והעוצמה הזאת מתבטאת בהרבה דרכים - בעוצמה הכלכלית שלנו, בעוצמה המודיעינית שלנו, ביכולת הסייבר שלנו, בעוצמה הצבאית שלנו, בעוצמה הטכנולוגית האזרחית שלנו. מדינות ערב, מדינות רבות באזור, מדינות איסלאמיות במרחב גדול מאוד, עם רוב איסלמי - בזכות כל אלה היחסים שלנו עם העולם הערבי והעולם המוסלמי עוברים שינויים דרמטיים. אני יכול להגיד לכם שכמעט לא נשארו מדינות מוסלמיות, שלא לדבר על ערביות, שאין להם יחסים שהולכים ומתהדקים עם ישראל. כל יום יש חידוש בעניין הזה. דווקא על רקע הזעזועים שמתרחשים במזרח התיכון – השינוי בנורמליזציה והשיפור בנורמליזציה שלנו עם מדינות מוסלמיות וערביות, היא התפתחות חסרת תקדים. זוהי נקודת אור אמיתית. היא כמובן הפוכה מכל התיאוריה של יריבניו שאמרו שעל ידי הרכנת ראש, על ידי ויתורים מסוכנים ועל ידי נסיגות מסוכנות - רק כך אנחנו נקבל את העולם. אנחנו מקבלים את הכרת העולם המוסלמי והערבי, כי אנחנו חזקים. אנחנו מתחזקים.

ויש עוד שינוי מרחיק לכת בקנה מידה היסטורי, שעומד במרכז הכנס החשוב הזה: ערעור הסדר הישן שמאפשר השתחררות מתבנית חשיבה ישנה שהייתה מקובעת לפחות במשך עשרות שנים. מדיניות ישנה שאבד עליה הכלח, מפנה את מקומה לגישה מציאותית ומפוכחת – גישה שדבקה באמת, ושמבקשת לתקן עוולות היסטוריות.

בשנים האחרונות ממשל הנשיא טראמפ בארה"ב, יחד עם השגריר המעולה שנמצא כאן, דיוויד פרידמן, יחד עם מזכיר המדינה מייק פומפאו, שדיבר כאן בקול צלול וברור - יחד הם הוכיחו שלנגד עיניהם עומדים ההגינות, הצדק והאמת. הממשל האמריקני הכיר בירושלים כבירת ישראל, העביר אליה את שגרירות ארה"ב, הכיר בריבונותנו ברמת הגולן, ולאחרונה קבע שהיישובים ביהודה ושומרון אינם מנוגדים לחוק הבינלאומי. אני מודה בכל לבי לנשיא טראמפ, למזכיר המדינה פומפאו, לך ידידנו דיוויד פרידמן, תודה רבה לכם.

אני מודה גם לכל מי שסייעו, יש כאן הרבה אנשים שסייעו במהלך השנים וגם בשנים האחרונות, לקבלת ההצרה החשובה הזאת. הצהרת פומפאו ביחס למעמד הישובים קובעת בפשטות שאיננו זרים במולדתנו. איננו כובשים בארצנו. איננו נחשבים כבלגים בקונגו, או כהולנדים בסורינאם. לפני 53 שנים, במלחמת מגן מובהקת, חזרנו לצור מחצבתנו, חזרנו לחבלי-ארץ שבהם אבותינו היכו שורש לפני אלפי שנים. אתה ריגשת אותי מאוד בנצי, עכשיו עם הצילום של שילה, זה אחד המקומות אליהם הגעתי מיד אחרי מלחמת ששת הימים, תחילה כחייל בסיירת מטכ"ל ואחר כך כמפקד. עברנו בכל החלקים הללו של המולדת שלנו, ואני זוכר את ההתרגשות העצומה שאחזה בי, כשערכתי אימונים ומסעות ביהודה ושומרון. בהתחלה הם היו ביום, אז היה יותר טוב, אחר כך הם היו בלילה, רוב הזמן בלילה, אבל גם בלילה התרגשתי באותה מידה. ראיתי לפניי בצורה מוחשית את כל המקומות שקראתי עליהם בתנ"ך: הר גריזים, והר עיבל, עמק דותן, שילה, גבעון, ענתות, יריחו.

זכותם של היהודים לגור בחברון, במזרח ירושלים ובמקומות רבים אחרים, הוכרה על ידי אומות העולם בד בבד עם זכותם לחיות פה - בחיפה, בתל-אביב ובמערב ירושלים. זה הוכר בהצהרת בלפור, זה הוכר בחוזה ורסאי, זה הוכר בוועידת סן-רמו שבקרוב ימלאו לה 100 שנים, זה הוכר במנדט של חבר-הלאומים לבריטניה. באותם ימים לא היה קיים המושג 'הגדה המערבית', ואף אחד לא הציע להבדיל בין יהודה ושומרון לשאר חבלי הארץ. אדרבה, יהודה ושומרון נחשבו כלב הארץ, שבו התרחשו כמעט כל המאורעות החשובים בתולדות עם ישראל לפני הגלות. מעולם לא איבדנו את זכותנו לחיות ביהודה ושומרון.

הדבר היחיד שאיבדנו, באופן זמני, הוא את היכולת לממש זכות זו הלכה למעשה אחרי 1948 – בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים. וכשחזרנו לשם – לא חזרנו ל'ארץ זרה' שגזלנו אותה מבעליה הקודמים. זהו עיוות מוחלט של האמת ההיסטורית. לא רק שהערבים לא יישבו אזורים נרחבים בארץ אחרי שכבשו אותה – אלא שבמקומות כמו חברון וירושלים, יהודים חיו אלפי שנים ברציפות, ועשרות שנים לפני מלחמת העצמאות יהודים חיו ביישובים רבים ביהודה ובדרום השומרון.

כבר כחייל צעיר, כשגמאתי ברגליי את המרחבים הללו שעוטף אותם הוד קדומים, כבר אז חשבתי בלבי עוד דבר, לא רק שזה לב המולדת שלי ושלנו, שכל רגב, שכל נקיק, כל פסגה, כל טרסה, מדברים ממש מימי התנ"ך לימינו. לא רק שחשבתי את זה והרגשתי את זה, חשבתי עוד משהו, חשבתי שזה עמוד השדרה של ארצנו בכל המובנים. כאן טמונים שורשינו, כאן עוצבה זהותנו, ולא יכול להיות שהמקום הזה יישאר שומם. ברוך השם פיתחנו את יהודה ושומרון, הקמנו יישובים לתפארת. פיתחנו את האזור לטובת כולם – יהודים וגם ערבים, אין להם כלכלה בלעדינו, אין. זאת האמת, אני אומר את זה בצער, אבל זאת האמת. ההתפתחות של היישובים היא חשובה לא רק לנו במובנים הלאומיים ההיסטוריים והעתידיים שלנו, היא גם חשובה להם. אנחנו חיים בשכנות, והשכנות הזאת מחייבת גם כלכלה, ואנחנו יודעים את התרומה הגדולה מאוד של ההתיישבות לכלכלה של כולם.

אני מבקש להדגיש: לא אתן לעקור אף יישוב בארץ ישראל בשום תכנית מדינית. לא ייעקרו יישובים – לא של יהודים, גם לא של אחרים. כל הרעיון של עקירה – של טיהור אתני, רעיון שמקדשים אותו אנשים שמדברים בשם הליברליות וזכויות אדם, זה עיקרון פסול, צריך להוריד אותו מעל הפרק. אין עקירת יישובים, וגם לא תהיה, כל עוד זה תלוי בי.

ומה קרה שעקרנו ישובים? קיבלנו שלום? קיבלנו טרור וטילים. ולא נחזור על שגיאות העבר. ישראל בהנהגתי שומרת על ארץ ישראל ועל ביטחון המדינה. והעקרונות הם לא מסובכים, הם אפילו פשוטים. קודם כל, בכל השטח מערבית לירדן, השליטה הביטחונית המלאה הייתה, הינה ותישאר בידי מדינת ישראל, לא של אף אחד אחר. ירושלים לא תחולק אף פעם, הישובים לא יעקרו, ויש עוד כמה עקרונות חשובים.

אבל כרגע אני רוצה להגיד, וזה הדבר החשוב, יש הבדל עצום בין המנהיגות שלנו, לבין מנהיגות חלשה שדוגלת בהרכנת ראש; מנהיגות שתחזיר אותנו, חרף כל מה שאנחנו מדברים פה, יחזירו אותנו בחזרה, פשוט יעשו – REWIND, והדבר הזה יכול לקרות, גם מה שקורה כאן, קורה בתפר זמן מסוים, בניצול של הזדמנות היסטורית שעומדת לפנינו, אבל הזדמנויות יכולות לחלוף. אם דוד בן גוריון לא היה מקבל החלטה בניגוד לחלק ניכר מחבריו - להצהיר על הקמת מדינת ישראל, היינו מאבדים את תפר הזמן שהיה לנו לפני ההתבססות של מדינות ערב סביבנו, יתכן שהמדינה לא הייתה קמה והיינו מקבלים היסטוריה יהודית אחרת.

היום, צריך להכיר בזה, שהשינויים שמתחוללים כאן, מתחוללים כיוון שאנחנו כאן, אתם כאן, קיימתם את הגחלת הזאת, שמרתם על הגחלת, ויש גחלת שנייה ויש להבה שנייה, ושתי הלהבות מתאחדות לזמן קצר. הזמן הזה, אני מקווה שהוא לא כל כך קצר, אבל אני לא יכול להכנס לזה. כפי שנאמר לי בחדר השני, יש חלון הזדמנויות, החלון כרגע נפתח והוא יכול גם להסגר. לתפיסתי העקבית, יהודה ושומרון הם לא רק המסד של תודעת הזכות היהודית במולדת. הם גם קיר המגן של מדינת ישראל. פסגות השומרון משקיפות על כל הארץ. אחיזתנו בהן היא תנאי לביטחון וליציבות באזור כולו. 

אם אנחנו לא נימצא שם, קנאי האיסלאם יהיו שם – עם שליטה ישירה על כביש 6, על נתב"ג, על גוש דן, על כל מקום. דרך אגב, אם הם יחסלו את הרשות הפלסטינית כהרף עין, הם יאיימו איום ישיר ומהיר מאוד על ממלכת ירדן ועל כל מדינות האזור. זה מה שאנחנו רואים. אנחנו רואים מה קורה כשקנאי האיסלאם מתבססים בטריטוריה צבאית משלהם, אנחנו יודעים בדיוק מה קורה. אנחנו רואים את זה אפילו במדינות שלא עוינות לנו. למשל, המאבק שיש למצרים היום עם קנאי האיסלאם בסיני. אבל דבר אחד בטוח, כשישראל שולטת באזור, אין איום כזה. לכן הדבר הזה הוא חיוני גם לביטחוננו, וגם לביטחונם של אחרים. זאת האמת בטהרתה – והאמת הזאת תנצח כל שקר.

זה לא שהשקר לא מנסה. ב-1978, לפני 42 שנים, ממשל הנשיא קארטר קבע ב'מזכר הנסל', שהקמת יישובים ביהודה ושומרון נוגדת את החוק הבינלאומי. חלפו שלוש שנים, והנשיא רייגן לא אימץ את הקביעה המופרכת הזאת. ושוב, לקראת סיום ממשל הנשיא אובמה, אחרי שהנשיא טראמפ כבר נבחר, ובניגוד למקובל בחילופי ממשל, ארצות הברית נמנעה ולא סיכלה את ההצבעה במועצת הביטחון על החלטה 2234, שקובעת שאפילו הכותל המערבי הוא שטח כבוש. איזה אבסורד! אבל ממשל הנשיא טראמפ, בהתייצבותו לצד האמת, הפך החלטה נואלת זו על פיה. הצהרת שר החוץ פומפאו, היא המענה הראוי להחלטה השערורייתית של בית-הדין הבינלאומי בהאג – לחקור את נושא ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון,  שמוגדרת בעזות מצח כ'פשע מלחמה'.

אני רוצה להגיד לכם בשמי, ואני מאמין שגם בשמכם - זה לא ירתיע אותנו כהוא זה. בניגוד לדעתם של גורמים בקהילה האירופית, שרואים בהצהרת פומפאו צעד שירחיק את השלום, אני אומר בדיוק ההפך. ההצהרה הזו תקדם את הסיכוי לשלום, כי השלום חייב להתבסס על אמת, ולא על שקר. לא ההתנחלויות ביהודה ושומרון הן שורש הסכסוך עם הפלסטינים. שורש הסכסוך הוא סרובם העיקבי של הפלסטינים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי בגבולות כלשהן. שורש הסכסוך הוא שלילת עצם קיומה של מדינת ישראל.

אני חושב שיש חשיבות עצומה למה שאנחנו עושים פה היום. ואמרתי בחדר השני דבר שלמדתי מאבי, והוא למד אותו מזאב ז'בוטינסקי שלמד אותו מהרצל - אין אפשרות לעגן ניצחון צבאי בלי לעגן אותו בניצחון מדיני. ואין אפשרות לעגן ניצחון מדיני בלי לעגן אותו בניצחון בדעת הקהל. ואין אפשרות לעגן ניצחון בדעת הקהל ללא פנייה אל הצדק. אל הצדק ואל האמת. מה שאנחנו עושים פה היום, זה להתייצב מאחורי הצדק והאמת. זה מאבק גדול לסובב את הגלגל של היפוך האמת. את הגלגל של השקר, שהסתובב הרבה פעמים מאז ועידת ורסאי. יש דור שלא ידע את יוסף, יש דור שלא ידע את בלפור, יש דור שרוצה לתבוע את בלפור. יש לנו עבודה גדולה לפנינו אבל יש כאן הזדמנות גדולה מאוד עם ידידים שלא היו לציונות מאז הקמתה של התנועה. יש כאן דבר גדול מאוד.

מעבר לשאלת המשפט, יש פה דבר עמוק מאוד שהמשפט אמור לשקף אותו, הרבה עמים איבדו את ארצם, רוב העמים העתיקים נעלמו, רבים מהם הוגלו, כשהם הוגלו הם נטמעו בעמים החדשים, או שפשוט הושמדו. יש רק מקרה אחד של עם עתיק שהוגלה מארצו, נטמע חלקית, אבל לא נטמע ושאף לחזור לארצו. את זה אנחנו עשינו, את זה כולכם יודעים. אבל תחשבו על אדם שגורש מביתו והוא רוצה לחזור אליו, לא מוותר על זכותו, לא מוותר על הקושן, הוא רוצה לחזור אליו, הוא לא נעלם, הוא כל הזמן אומר: אני רוצה לחזור אליו, "בשנה הבאה בירושלים", נשובה לציון, לא מוותר, ובסוף הוא חוזר. אבל אם היה חוזר וכבר מישהו אחר התבסס בבית, בנה שם בית לאומי לעצמו, בנה שם מדינה לעצמו, גם אז הזכות הזאת הייתה עומדת, לנו. אבל זה לא קרה. מה היה פה? מה היה פה עם שובה של הציונות? אינני אומר שלא היו כאן ערבים  - היו, אבל הקימו בית משלהם? לאום משלהם? מדינה משלהם? אנחנו יודעים את האמת. ובכן, כשאתה חוזר אתה מבצע את הפלא הזה בתולדות העמים נגד כל חוקי ההסתברות של ההיסטוריה. אתה מסרב להיטמע, אתה מסרב למות, אתה מסרב להיעלם, אתה חוזר לארצך, אתה חוזר לבית שלך, אתה מכונן אותו מחדש, אתה לא מגרש אף אחד, אתה אומר לכולם: בבקשה תהיו כאן. ואף אחד לא הקים כאן בית אחר, אנחנו נבטל את הזכות הזאת? לכן לפני 100 שנה בורסאי, בסן-רמו, במנדט, לא היה מדינאי מוביל בעולם שלא הכיר בזכותם של היהודים לחזור ולכונן את ריבונותם, את ביתם הלאומי במולדת שלהם, שכללה בראש ובראשונה את יהודה ושומרון, בראש ובראשונה.

יריבינו הבינו את הקשר בין היכולת לבסס ניצחון צבאי, וניצחון בדעת הקהל, בניצחון מדיני וניצחון בדעת הקהל, ופניה אל הצדק. הם הפכו את הדבר הצודק הזה שאין צודק ממנו בתולדות העמים, הפכו אותו לדבר לא צודק. לא צודק ולא חוקי. עכשיו אנחנו נמצאים בהיפוך, אנחנו נלחמים עכשיו להראות עד כמה אנחנו צודקים ועד כמה האמת לצידנו. אנחנו נמשיך לבנות את מדינתנו, אנחנו נמשיך לחזק את ההתיישבות בכל מרחבי ארצנו. הצהרת פומפאו היא פרי עבודה מאומצת של שנים, והישג שיעמוד לדורות. תודה לך הנשיא טראמפ, תודה לך דיוויד פרידמן, תודה לך המזכיר פומפאו, תודה לך אמריקה. תודה רבה."

- סטילס: עמוס בן גרשום/לע״מ