עבורי, יש הבדל מובהק בין מעבר לבין עלייה לארץ. כשעברתי מטורונטו, קנדה לישראל בגיל 17 באמצע מבצע צוק איתן, זה לא היה מתוך ציונות. אמא שלי היתה השגרירה הקנדית לישראל. הרגשתי גאווה גדולה להגיע לארץ בתור נציגה של המדינה שלי. הייתי מאד גאה להיות קנדית, וגם יהודיה.
אך המינוי של אמי לתפקיד היה מאד שנוי במחלוקת, משתי סיבות עיקריות: הראשונה היתה שהמינוי שלה היה פוליטי, כלומר היא לא עבדה לפני כן במשרד החוץ הקנדי. היא נבחרה ספציפית לתפקיד השגרירה על ידי סטיבן הרפר, ראש הממשלה הקנדי לשעבר. הרפר היה מוכר לדעותיו החיוביות כלפי ישראל ורצונו לחזק את היחסים בין קנדה לישראל. לכן, המינוי שלה עורר קנאה ותסכול בקרב דיפלומטים קנדים ותיקים.
ואילו הסיבה העיקרית למחלוקת במינויה של אמא שלי היתה שהיא יהודיה. אכן, היא היתה היהודיה הראשונה ששירתה כשגרירה בהיסטוריה הדיפלומטית של קנדה וישראל. בהמשך זה הוביל לטיעונים שאינה מסוגלת להיות נאמנה לקנדה מכיוון שהיא יהודיה.
לכן ישנו הבדל מובהק בין המעבר שלי והעלייה שלי לישראל, כי מה שהביא אותי לארץ בהתחלה היה כבוד להיות קנדית יהודייה, לא יהודייה קנדית. הייתי צריכה להיות קנדית ואז יהודייה: לפחות כך האמנתי כדי להיתפש קנדית "טובה". אבל מה שהוביל אותי להתמקם פה ולעשות עליה היה ציונות. כל הרגשות הללו מנחים אותי ביצירה עד היום. אני עושה ציורי דיו ופנדה על נייר כותנה רטוב. הרטיבות של הנייר מאפשרות כתמיות מופשטת ואקספרסיבית של הדיו, והפנדה מאפשרת דיוק מסוים של נושא הציור. אני מחפשת דימוי של טבע בתוך הכתמיות של הדיו. לאחר מכן, אני מוסיפה פרטים נוספים עם פנדה או גרפיט.
ביצירה שלי אני עובדת בעיקר עם תמונות מארכיון צילומי אישי ועם הזיכרונות, הטובים והרעים. הזיכרונות שלי מילדותי בקנדה, זיכרונות של נופשים וטיולים בטבע עם המשפחה שלי וזיכרונות של אנטישמיות שחוויתי באופן אישי.
ביצירה שלי אני שואפת להציג את הנשגב בטבע הקנדי באונטריו, המחוז שבו גדלתי בקנדה. באונטריו יש יערות דחוסים, אגמים קרירים ומרעננים, רקיע פתוח אשר נדמה אינסופי. הוא הנשגב: התופעה הזאת שאינה ניתנת לתפוש במלואה במילים, אך היא בכל זאת מוכרת לכל אחד מאיתנו. הנשגב אינו בר-השגה, תמיד תבער באנושות תשוקה לחוות את כל כולו למרות שזה בלתי-אפשרי. וכך אני מרגישה כלפי הזהות שלי. אני אף פעם לא ארגיש שאני דבר אחד טהור: אני קנדית וישראלית, יהודייה קנדית או קנדית יהודייה. אני מתבטאת באנגלית ובעברית, ולפעמים בשתיהן בו-זמנית. כמו כן, הטבע שאני מציגה ביצירותי הוא לא חד משמעי או מובן מאליו.
כי מי מאיתנו כן?
תגובות
הוסף רשומת תגובה