נשיא המדינה יצחק הרצוג העניק היום, יום חמישי, י' בתמוז, 29 ביוני, את כנפי הטיסה לסגן י׳, מצטיין קורס טיס מספר 186, בבסיס חצרים.
״אני שמח מאד, והאמת שגם גאה מאד, להיות אתכם כאן היום, בטקס המרגש הזה - שמעלה על נס את טובי בנינו ובנותינו המקבלים היום כנפיים, וכותבים פרק נוסף בהיסטוריה המכובדת והמרגשת של חיל האוויר, של צה"ל, ושל מדינת ישראל.
הטקס הזה, השנה, מתקיים במלאת 75 שנה לעצמאות ישראל, 75 שנים של עוצמה ישראלית ביבשה, בים, ובאוויר; ולכן – דווקא כאן והיום, בתקופה סוערת ורווית מחלוקות בישראל, אני מבקש לשוב, לזכור ולהזכיר, את אחד הערכים הבסיסיים ביותר עליהם נשען מאז ומעולם צבא ההגנה לישראל ובמיוחד חיל האוויר ערך שחייב לעמוד לנגד עינינו, כשאנו לומדים מחיל האוויר שלנו והוא אחדות ישראל.
לכן, בחרתי להזכיר כאן היום סיפור מיוחד של בנימין כהנא. בנימין כהנא היה מחלוצי התעופה העברית בארץ ישראל, ומראשוני הטייסים של חיל האוויר. כבר מראשית שירותו הוא היה טייס די חריג, הוא לא היה מהמילייה המוכר, הוא לא אכל מאותו מסטינג בקורסי ההכשרה של ההגנה, הוא היה איש בית״ר – הוא לא אחז בעמדות ובתפיסות שרווחו אז בצמרת הפוליטית בישראל. לכן לא בקלות עלה בידיו להתקבל כטייס מן המניין בחיל האוויר. המחאות וחוסר האמון מצד גורמים רבים, היו קשיים, היו התלבטויות אך בן גוריון, אליהו גולומב, ועוד בכירים במערכת הביטחון הכריעו צה"ל יהיה מגוון, צה"ל יהיה צבא העם שיכיל את כל גווני החברה הישראלית כולם. ההנהגה הכריעה - וחיל האוויר – כתמיד – נרתם למשימה; כפי שאמרו מפקדיו של חיל האויר באותם הימים: ״עכשיו כולנו יחד זמנים, אחרים אצלנו״
ביום השני למבצע קדש – אוקטובר 1956 - יצא כהנא לעימות של דוד וגוליית בשמיים. בעודו מטיס מטוס פייפר, הוא פתח בקרב נגד מטוסי קרב מצריים; צלל אל הוואדיות, ריחף מעל ההרים, וכל זאת כדי למנוע תקיפת כוחותינו בסיני. בנימין כהנא ודוד כהן התרסקו אל הקרקע יחד עם מטוסם, אבל במחול הפרידה האווירי שלהם סייעו ליחידות צה״ל להמשיך במשימתן ללא איום אווירי. על פעולה זו הוענק לרב סרן בנימין כהנא ז״ל עיטור העוז.
סיפור הגבורה הזה, הוא תזכורת נוקבת וברורה: צבא ההגנה לישראל, הוא המקום המובהק ביותר למפגש בין גווניה השונים של החברה הישראלית. המקום הייחודי, המלכד והממלכתי ביותר – שבו כולנו אחד, שבו כולנו יחד – נגד אויבינו ובעד מדינתנו ועמנו.
בעת המורכבת הזאת, עלינו לשים לנגד עינינו את סיפורו של בנימין כהנא, ומעל הכל – את אחדות ישראל. שתכליתה צמיחה משותפת, שגשוג משותף ועתיד משותף. האתגרים של אחדות ישראל באים בעת הזאת ממספר כיוונים, וחלקם לצערנו מחלחלים לצה"ל.
בהקשר של המחלוקת שמקטבת את החברה הישראלית, אני מבקש לומר: זכות המחאה במגבלות הדין היא זכות בסיסית בלתי מעורערת בכל מדינה דמוקרטית וכמובן בישראל. היא עומדת לכל אזרח, ובוודאי למשרתי המילואים. אבל איומים בסרבנות ובאי-התנדבות, אין להם מקום כי הם שומטים את הקרקע תחת כולנו, ומחלישים את חוסננו הביטחוני, ולכידותנו כחברה. בה בעת, אתגר נוסף שמאיים עלינו הוא היחס לצה"ל ולמפקדיו בעת הזאת. הטרור היכה בנו לאחרונה במדינת ישראל בכלל וביהודה ושומרון בפרט. אמרתי ואני שב ואומר – אויבינו שטופי השנאה לא יוכלו לנו, לא לרוח הישראלית, לא ללכידות הישראלית ולא למדינת ישראל הריבונית, היהודית והדמוקרטית.
פגשתי לא אחת – בימים, בשבועות ובחודשים האחרונים – את כוחות צה״ל, כוחות המודיעין וכוחות הפנים שמשרתים ביהודה ושומרון. מהחיילים והחיילות, דרך הפיקוד הזוטר, ועד השוטרים, המג"דים, המח"טים, האוגדונרים ואלוף הפיקוד. בין היתר שוחחתי השבוע עם מח"ט בנימין – אלוף משנה אליאב אלבז שהותקף באופן מחפיר – פיזית ומילולית, בשעה שניחם את אחת ממשפחות הנרצחים בפיגוע הנורא ליד עלי. אלבז הוא מפקד עתיר זכויות, שגילה אומץ – לא רק בקרבות, אלא גם בשעה שזינק לתוך בית בוער, פשוטו כמשמעו, וחילץ משפחה פלסטינית מתוך אש תופת שהובערה על ידי פורעי חוק במעשה ראוי לשבח שכל כולו אחריות, כבוד אדם, ומוסר יהודי וישראלי – הוא הוכיח מהו פיקוד. בלתי מתקבל על הדעת לתקוף את חיילי צה"ל ומפקדיהם, בשל מילוי משימותיהם בהגנה על מדינת ישראל ואזרחיה. בלתי מתקבל על הדעת שחיילי צה"ל ירגישו מאוימים על ידי אזרחים ישראלים. אנחנו הגב שלהם, ונמשיך להיות הגב שלהם.
מסיימי הקורס, אין זה סוד שמדינת ישראל מאוימת באופן קבוע, מימי תקומתה ועד עצם היום הזה – בידי אויבים העומדים עלינו לכלותינו, שבראשם, בעת הזאת, משטר האייתולות האיראני. כפי שהוכח בשנה האחרונה מעבר לכל ספק – במזרח התיכון, באירופה ובכל רחבי תבל – איראן היא תמנון ששולח זרועות של טרור ושנאה. ובכל מקום בו נמצאות טביעות אצבעותיה של איראן – נמצאים ההרס, החורבן, הסבל והפגיעה בכבוד האדם. ולכן המסקנה ברורה: יש לעמוד נגד איראן בצורה נחושה, כקהילה בינלאומית מאוחדת, ובראש ובראשונה למנוע ממנה נשק גרעיני – בכל דרך.
לחיל האוויר יש משקל מרכזי ומכריע בהגנה על מדינת ישראל - בטווח הקרוב ובטווח הרחוק, בהיותו חיל בעל יכולות והון אנושי מהשורה הראשונה בתבל; ואני סמוך ובטוח שלכם – מסיימות ומסיימי הקורס – תהיה תרומה כבירה ליכולות החיל ולהגנה עלינו מכל צר ואויב. אני מבקש להודות לך – אלוף תומר בר – מפקד חיל האוויר, על ההנהגה האחראית והנחושה, ולומר באופן חד וברור: כולכם, נשות ואנשי חיל האוויר, באוויר ועל הקרקע, בכל התפקידים ובכל היחידות, בסדיר ובמילואים - מהווים דוגמה ומופת למסירות ופטריוטיות. אני מודה לכם בשם מדינת ישראל כולה.
וכמובן תודה מיוחדת, מרגשת ומחבקת למשפחות היקרות שבבתיהן נטועים השורשים – המלאים באהבת הארץ, בנכונות להגן עליה ולהילחם למענה. תודה לכן, משפחות יקרות, על היותכן הרוח המפעמת מתחת לכנפיים. ולכם בוגרות ובוגרים יקרים, המריאו אל על, שאו אותנו לשמיים וחזרו אלינו בשלום ותצליחו בכל משימותכם.״
קרדיט צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ.
תגובות
הוסף רשומת תגובה