בריאות

 הדרך להודו: דב שמש מנצח את הכאב

לפני כמה חודשים התחילה לכאוב לי רגל שמאל באופן לא פרופורציונלי, אומר דב שמש, בן

75 בעלים שותף של רשת הטרמפולינות SKY-Jump., הייתי כל כך נואש שניסיתי ניסיתי כל

מיני טפולים אלטרנטיביים: עקיצות דבורים, דיקור, כירופרקטיקה. כלום לא עזר. היו לי כאבי

תופת. לא האמנתי שיכולים להיות כאלה כאבים . רק משככי כאבים חזקים עזרו קצת. הכי

גרוע היה שאף אחד מהמומחים הרבים שפניתי אליהם לא ידע מה מקור הכאב. לאחר

אשפוז באיכילוב חשבו הרופאים שמדובר בדלקת עצבית כתוצאה מסוכרת, אבל מצב

הסוכרת שלי לא היה כל כך חמור ולפי הערכת פרופסור לסכרת מקור הדלקת אינה מסכרת.

והכאב המשיך. לא יכולתי לדרוך על הרגל והשרירים התחילו להיחלש משמעותית. הייתי

מסוגל ללכת רק עם הליכון ולטווח קצר.

הרופאים באיכילוב החליטו שאני צריך לעבור לשיקום, אבל כל מחלקות השיקום בארץ

עמוסות בחיילים הפצועים שלנו והתור להתקבל למחלקת שיקום עומד על למעלה מחודש.

מישהו סיפר לי על המדיקל קר, דיברתי עם שאולי המנכ"ל. גם שם לא היה להם מקום מידי

ושמו אותי במחלקת הבראה. זו מחלקה מאוד נעימה. הייתי בה עד שהתפנה מקום במחלקה

רגילה.. סבטלנה הפיזיותרפיסטית לקחה אותי לעשות התעמלות פעמיים ביום. היא קשוחה

אמנם אבל אישה עם לב ענק וידע משמעותי. אני טבעוני ולא אוכל . חלק ניכר מהתפריט

הרגיל . יום אחד היה תבשיל שאהבתי במיוחד ולמחרת, למרות שהייתה כבר מנה אחרת

בתפריט, ניגשה אלי יפה מעובדי המטבח עם קערה של התבשיל מאתמול מחוממת. אמרה

לי שהשאירה לי בסיר ושמרה לי בצד. שיקום הוא לא רק פיזיותרפיה. חלק משמעותי

בתהליך הריפוי הוא זה להיות במקום שמרגישים בו טוב נפשית, מקום עם לב. פיזיותרפיה

היא שעה ביום. כל שאר היום הוא היחס של הצוות וחשוב להיות במקום עם כזו נתינה.

בהמשך עברתי לטיפול פיזיותרפיה במחלקת שיקום ,שם פגשתי מכשור ועובדים סופר

מקצועיים. בהמשך הדרך חזרתי הביתה והמשכתי את הפיזיותרפיה כאשפוז יום. חלק

מהשיקום הוא גם המוטיבציה . אני נוסע עוד שבועיים להודו. שמתי לי למטרה להיות במצב

הכי טוב לקראת הנסיעה. הקומבמלה הוא פסטיבל המתקיים פעם ב12 שנה ומאוד חשוב לי

להגיע לשם ביכולת פיזית מלאה. לכן באשפוז לא הסתפקתי בשעה אחת של פיזיותרפיה,

אלא הייתי יורד בבוקר לפני שכולם נכנסים למתחם הפיזיותרפיה להתאמן ואחרי הצהרים

יורד שוב. כך יצא שהתאמנתי 3 שעות ביום, חלקן מודרכות וחלקן לבד. הרגשתי שאני

מתקדם. אני מתאמן גם בבית וקניתי את ציוד האימון, גומיות ומשקולות לשימוש בבית.

הגעתי למדיקל קר עם הליכון, בקושי הולך או עולה במדרגות והיום אני הולך עם קב ובימים

האחרונים אפילו קצת בלי. רק כאני שעולה במדרגות אני משתמש בו או אם אני מתעייף.

בביקורת באיכילוב הנוירולוג היה המום מהשיפור של התנגדויות השרירים. ממצב של חוסר

יכולת להחזיק את הרגל, להליכה רגילה כמעט. והרבה בזכות הפיזיותרפיסטית המדהימה

גלי. איזה מזל שלא היה מקום במרכזי ההחלמה האחרים. לא הייתי מקבל מה שקיבלתי

פה.

דב שמש צילום פרטי