שרה בראל
אתמול הייתי בקונצרט של התזמורת האנדלוסית במוזיאון תל אביב. ראשית הייתה התרגשות מעוררת דמעות של הקהל לפני. כולם התחילו לדבר עם כולם, כמה מרגש אותם לצאת ולהיכנס לאולם. וכשהתחיל הקונצרט, מישהו בקהל צעק" שהחיינו וקיימנו..." והמנצח הזיל דמעה מהתרגשות. בקיצור, סף הריגוש היה גבוה. לקראת סיום שרה נטע אלקיים את " ואולי" של רחל בעיבוד מרוקאי. זה היה פשוט נפלא ומרגש. בקיצור- חוזרים לחיים...בהתרגשות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה