קטע מתוך הספר אולי....
Moti Shapira
יום ראשון, הרחק בשבדיה בסוף חודש מרץ. הארץ כולה עצרה את נשימתה, יום ראשון, יום התחרות. שדרן הספורט הלאומי נחמיה בן אברהם נשלח במיוחד לשידורה של התחרות, כי עם כל הכבוד לשטיינזז העיתונאי הצעיר מגן חרסית, הוא לא בעל נסיון, ואין להשוותו לאיש ששידר את המשחק ההוא ברמת גן בחמישים ושש, את הגול של סטלמך. חוצמזה, אמרו אבל לא הסבירו ברוני הרדיו של קול ישראל, תחרות מטוסים וכדורגל זה דומה ואנחנו סומכים רק על בן אברהם.
עננים כיסו את השמים, מרץ, זה חודש אביבי בישראל אבל בשבדיה הוא לא עושה רושם על אף אחד ולראיה כולם סביב לבשו בגדי חורף מגושמים. הגשם החל לטפטף.
יעקובי בדק את גובה העננים והתחזית, שמונה שמיניות הוא מלמל לעצמו, מאתים רגל, ״נמוך נמוך מאוד״ אמרו לעצמם השלושה,הוא בעברית, ג׳ורג באנגלית ושולץ בגרמנית.
ההכנות האחרונות האיצו את הדופק, הצופים המהמרים וארץ שלמה מאחור עם יעקובי שאיש עד אז לא הכיר, בטח לא באנגליה או בגרמניה. רק עכשיו בגלל המתנדבות שחזרו מהקיבוץ, התחילו להכיר אותו גם שם בשבדיה. ג׳ורג׳ נחשב בארצו לגיבור מלחמה ואפילו קיבל צלב כסף עיטור מהמלכה, טייס מהולל עם מאות הפלות מהמלחמה השניה.
בגרמניה הגאה בטייסיה, כולם הכירו זה שנים את שולץ, גיבור של אותה המלחמה שהם מכריחים את עצמם להתבייש בה עד היום ולא מצליחים. זהו שולץ, גרמני שחצן שאחרי הכרות קצרה בין הטייסים, ג׳ורג׳ האנגלי הצטער נורא שלא הפיל גם אותו.
שלושת המטוסים עמדו בשורה, בן אברהם אחז במיקרופון ורעד מהתרגשות או מקור, שטיינזז לידו לוחש לו פרטים אחרונים ושמות ובן אברהם מוקיר לו תודה ומנסה לסלק אותו, לא כל כך בהצלחה. למדנו כבר ששטיינזז לא כזה פרייר שישמוט הזדמנויות.
יעקובי שלנו, נראה רענן בסרבלו הבלוי ליד ג׳ורג׳ ושולץ שהיו עם פנים מקומטים בתוך מדיהם המגוהצים וכלפי חוץ נראו מאוד מאוד מרשימים.
שלושתם ניצבו לפני הצלם הממשלתי ומצלמתו הענקית לצילום אחרון לפני התחרות ומסביבם רחשו עוד עשרות צלמים בכל השפות, מנסים לתפוס רגעי קסם אחרונים לפני שהטייסים יעלו השמימה. למרות שמאתיים רגל כמו שאמר האבא של יעקובי כשהוא צמוד לרדיו הישן ולשידור הרחוק, זה לא בשמים זה יותר באדמה.
יעקובי מטפס בזריזות של רזים אל הקוקפיט, מתיישב בכסאו וקורץ לתורנית מהקיבוץ שליוותה אותו לרחבה. ביל, זורק את הסיגר אל הקרקע, מועך אותו ובועט בו בעצבנות ושולץ מוחט את אפו, שקוע בתוך עולמו, שוכח, ונזכר מיד שכל העולם מצלם אותו.
הם מתיישבים בתוך התאים!, שועט בן אברהם אל תוך המיקרופון, הקהל הססגוני מריע בהתלהבות, אפילו העננים הנמיכו כמו רוצים לראות את הגיבורים מקרוב, כך הוא ממשיך להגזים ולהאדיר, ובבית יעקובי אפשר לחתוך את האוויר.
המנועים מונעים בזה אחר זה, מפיצים ענני עשן קטנים וריח שמן שרוף כמו קטורת כהנים לפני טקס דתי והאקסטזה כמו באותם טקסים רחוקים, מתקרבת.
דגלן מיומן עם דגל ריבועים שחור לבן, כמו במרוצי מכוניות, מנפנף נמרצות ומראה סימנים. איש איש ומטוסו מסיעים אל עבר עמדת הזינוק, יעקובי מריץ ובודק מצתים ואחר כך תערובת, שני המתחרים יחד איתו במין הרמוניה של בדיקות ובאותו הקצב.
אנשים שונים, במטוסים שונים, מארצות אחרות, מבצעים את ההכנות את הבדיקות באותה שפה, שפת התעופה.
הדגלן מסמן, היכונו, ובן אברהם אומר יצאנו לדרך.
השלושה ממריאים כמעט יחד, כנפי המטוסים כמעט נוגעות זו בזו, המנועים ברזל בברזל עד לסוף מהלכם, הפרופלורים נאנקים בלחש צורמני, הגשם ניתז על השמשה של החלון הקידמי ויעקובי מביט לצדדים כי קדימה הוא לא רואה כלום. שולץ במטוסו הנחות מעט משני האחרים מנתק ראשון ונשאר נמוך אחרי ההמראה, השלג מתפורר וניתז לצדדים מתחת לגחון מטוסו החלקלק, יעקובי אחריו ומעליו וג׳ורג׳ מעל כולם נכנס כמעט ומיד לתוך הענן ומאבד קשר עין עם השנים האחרים. זה מסוכן! צורח בן אברהם כמו לפני בעיטת עונשין, אין לדעת כי לא רואים, הוא מבאר את האסון העומד להתרחש. שטיינזז מושך בכנף מעילו, מנסה להרגיע, תסתכל הוא אומר, האנגלי יצא מהענן והוא מוביל בשני אווירונים.
מתקרבים לעמוד של הפניה הראשונה, ג׳ורג האנגלי נשפך מעט ויוצר רדיוס גדול משל המוסטנג של יעקובי והמסרשמיט של שולץ, שולץ שולט בפניה ההדוקה טוב יותר משני המטוסים האחרים שמהירים ממנו. הוא מצויין במהירויות נמוכות, מסביר השדרן, ויוצא ראשון ליישורת, השדרן הגרמני ליד בן אברהם צורח בגרמנית: שולץ שלנו הגיבור, מוביל! וזורק ידו קדימה במועל יד מתוך הרגל, אבל כמצופה, הסי פיורי, אימת הים האנגלי, מטוס הבוכנה המהיר בעולם עם שמונה עשרה צילנדרים חסונים שבמנועו צולל וחובש את כובע המנצחים, משיג ותופס את המקום הראשון כשבשלישי מזדנב יעקובי, מנסה למשוך ולתקן את האופק המלאכותי שנתקע ללא חיים בלוח המכשירים.
גובה המטוסים נמוך, אולי עשרים רגל, הקהל נשכב באימה כשלושתם חולפים בזה אחר זה, בזה על זה ומעליהם. העננים יורדים ומכסים, מדי פעם נעלמים השלושה בתוכם ויוצאים, העננים לא מוותרים ומאלצים אותם ללחך את הקרקע ולהתיז לצדדים ענני שלג לבנים בגלל הגראונד אפקט. יעקובי מודאג ומתחיל להזיע, האדרנלין צועק ומתפוצץ בתוך גופו, הוא מצליח להשיג בעורמה את שולץ לפני הפניה ושולץ משיב מיד בחזרה וחותך בחמישה ג׳י ונכנס לפניו לקראת סיום הפניה ההדוקה תוך שהוא מרים את האף ומכריח את יעקובי לסגור מנוע ולסגת למקום האחרון.
ג׳ורג׳ שוב נשפך ונעלם בתוך הפניה אל תוך הענן, שולץ שולט במסרשמיט ועכשיו הוא ראשון, בן אברהם מעולף ושומט את המיקרופון, שטיינזז, העיתונאי השאפתן, עט על ההזדמנות, מניח לבן אברהם להתרסק על הקרקע ותופס בנון שלנטיות את השידור. יעקובי שלנו, הוא מזדרז לדווח, יעקובי שלנו, אני לא מבין! הוא שואג, למה הוא לכל הרוחות פותח את החופה באוויר?!. שטיינזז נרגע, מתעשת וממשיך: שוב לא רואים לעזאזל את ג׳ורג׳ ואת הסי פיורי שלו, אימה רבותי, הוא נעלם לנו בענן, נקווה שייצא בשלום. יעקובי משיג שוב את המסרשמיט, הוא מטרים מזנבו, עכשיו הוא מעליו ועכשיו הוא שולף בזריזות את המפתח השבדי שנמצא תמיד מתחת לכסאו וזורק אותו לעבר החופה של שולץ וסוגר חשבון.
מתוך חשרת העננים יוצא ומגיע אל קו הסיום המוסטנג עם החופה הפתוחה, ג׳ורג׳, שמצא חור בעננים מגיע אחריו ושולץ מצליח איכשהו לנחות עם מפתח שבדי בעין ומפונה מיד ללא עיכוב לבית חולים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה