נשיא המדינה אירח את תפילת הסליחות המסורתית בבית הכנסת של בית הנשיא
נשיא המדינה יצחק הרצוג אירח הערב, יום רביעי, ג' בתשרי, 28 בספטמבר, את תפילת הסליחות המסורתית בבית הכנסת של בית הנשיא בשיתוף מיזם 929, בהובלת הרב בני לאו.
באירוע השתתפו חיילי צה״ל מכלל היחידות וכוחות הביטחון של המשטרה, כבאות והצלה ושירות בתי הסוהר. עוד השתתפו חניכי מכינות קדם צבאיות ומשתתפי מיזם 929.
"שלום רב קהל גדול ועצום, מיכל ואני שמחים כל כך לקבל את פניכם בביתנו בערב הסליחות הזה. לפני הכל אני רוצה לפתוח במשהו שקשור לשילוב בין הסליחות, עשרת ימי תשובה והעידן בו אנחנו חיים. כי הערב הזה, המפגש המסורתי והמבורך של אמירת הסליחות במשכן נשיאי ישראל, מתקיים במוצאי צום גדליה – יום טראגי בהיסטוריה היהודית, שמציין רצח פוליטי נורא שנחקק בתולדות עמנו. רק אתמול ביקשנו בבתי הכנסת: "אבינו מלכנו... כלה שנאת חינם מתוכנו". אנחנו בימי טרום בחירות בישראל. אני לא מתכוון להיות פוליטיקלי קורקט ולא מנומס. אני מוטרד ומודאג מאוד. התקריות האלימות בימים ובשבועות האחרונים מדירות שינה מעיניי.
האלימות גואה ועולה. אלימות מילולית – האשמות בבגידה, השוואות לנאצים, איומים וקללות – במרחב הציבורי וברשתות החברתיות. אלימות מילולית אף פעם לא נשארת כזו. למרבה החרדה אנחנו רואים שמילות הנאצה הופכות לאלימות פיזית. לאגרופים, לתקיפות, לדם שנשפך.
אי אפשר שלא לחשוב ולחשוש בדאגה: מה השלב הבא? סכינים? יריות? נפגעים בנפש חלילה? הרי כבר היינו בסרט הזה, והפעם אסור לנו לשתוק. אני מגנה בתוקף את התופעות האלימות האלה. ואומר לכולנו – לפני פוסט הנאצה הבא, לפני הציוץ או הטוקבק הבא רווי השנאה, לפני שמתעמתים, תוקפים ומכים, עצרו! אל תבואו אחר כך עם בקשות הסליחה וההתנצלויות, עצרו עכשיו! לפני שיהיה מאוחר מדי!
אני קורא לעם בישראל ולמנהיגים מכל קצוות הקשת הפוליטית: השמיעו קול מתון ואחראי. אל תתנו לקולות הקיצוניים והאלימים להוביל אותנו לתהומות של שנאה. אסור שנראה כאויב – את מי שחושב אחרת מאיתנו.
כמובן שלמחלוקות יש מקום חשוב בתוכנו, ובלבד שהן מתקיימות בכבוד. בואו נַרְאֶה שיש דרך להגיע להכרעות חשובות, בלי לפרק את הבית. בואו נזכור שיש לנו מדינה לחיות בה יחד גם ביום שאחרי הבחירות. ונזכור תמיד, כולנו כאן יחד, ולא הולכים לשום מקום. חיים ביחד, וחולמים ביחד, ומגשימים ביחד.
מכובדי היקרים, במקורותנו נאמר: ״בְּקָרְאִי - עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי; בַּצָּר - הִרְחַבְתָּ לִּי; חָנֵּנִי - וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי", כך פונה, בנימה אישית, נעים זמירות ישראל, דוד המלך, בתחינה לה'. אלא שלא תמיד, פונה דוד בבקשה אישית. במקום אחר בספר תהילים, בקשת הסליחה של המלך דוד, מנוסחת בלשון רבים: "חָנֵּנוּ ה' חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז".
רבים אינם מבחינים בין בקשת החנינה של היחיד לבקשת החנינה של הרבים. הרי זו וזו היא חנינה. אבל חז"ל לא רק שהבחינו בין השתיים, אלא – בעקבותיו של דוד המלך, ובעקבות ניסיונם המר בימי חורבן בית שני - עשו הכול כדי שבעיצומם של הימים הנוראים ימי ההתעלות, ימי הדין, ימי הסליחות – עם ישראל, כולו, יחד, יבקש חנינה כללית, חנינת רבים, מבורא עולם. הם הנחו אותנו להיכנס ליום הכיפורים, מתוך בקשת סליחה האחד מהשני. הם הנחו אותנו לפתוח את תפילות יום הכיפורים, תפילת כל נדרי, ביחד עם העבריינים. הם הנחו אותנו להתפלל בלשון רבים: "אדון הסליחות, חטאנו לפניך, רחם עלינו", על כולנו. ובכך הם ביקשו לוודא, שאנו נושאים על ליבנו את תודעת הערבות ההדדית היהודית. רגעים שכאלה הם רגעיה היפים של יהדות שמממשת הלכה למעשה את ערך הערבות ההדדית ואת הכלל שטבעו חז"ל: "כל ישראל ערבים זה בזה". ומי יתן שגם כאן, גם היום, ובזכות ה-ביחד הנפלא הזה שלנו כאן, נכתב ונחתם "אנחנו, וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום". "השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום".
קרדיט צילום: עמוס בן גרשום / לע״מ
תגובות
הוסף רשומת תגובה