יולי 2023 | 20:00 | מוזיאון ת״א
הקונצ'רטו
לכינור של מנדלסון, השלישית של בטהובן
מנצח: יֶסקוֹ סירוֶנְד | סופרן:
דניאלה סקורקה | בריטון: גיא פלץ | כינור: נועה וילדשוּט
יבגני לויטאס (1972) / רועי חן (1980) ״השֵדָה האחרונה״
מיני-אופרה על פי הסיפור ״מעשה טִישֶוִיץ״ מאת יצחק בשביס
זינגר (בכורה עולמית*)
פליקס מנדלסון ברתולדי (1847-1809) קונצ'רטו לכינור
ולתזמורת במי מינור, אופ' 64
לודויג ואן בטהובן (1827-1770) סימפוניה מס' 3
("ארואיקה") במי במול מז'ור, אופ' 55
*היצירה
הוזמנה ע"י התזמורת הקאמרית הישראלית במסגרת הפרויקט "קול
קורא"
להזמנת
יצירות ישראליות לעונת הקונצרטים 2022/23 במימונו של משרד התרבות והספורט.
אשתקד
זכה המנצח הגרמני הצעיר יֶסקוֹ סירוונד בתחרות
הניצוח ע"ש יבגני סְבֶטְלָנוֹב במונקו, ובעקבות זכייתו הוזמן לנצח על התזמורת
הפילהרמונית של מונטה קרלו והתזמורת הלאומית הבלגית בבריסל. עוד ניצח על התזמורת
הלאומית של צרפת - בה שימש גם סגן-מנצח למאסטרו עמנואל קריבין - הפילהרמונית
הלאומית של ריינהרד-ּפפלץ, תזמורת האופרה של חמניץ והתזמורת הסימפונית של בּוֹכוּם
- כולן בגרמניה, הפילהרמונית של זגרב שבקרואטיה, תזמורת "אמני הצליל"
באוסטריה, תזמורת האופרה של מונטה קרלו והתזמורות הסימפוניות של ברן שבשווייץ
ונוֹרְשֶפּינְג שבשבדיה. יסקו סירוונד החל את חינוכו המוזיקלי בלימודי פסנתר
ותיפוף בקונסרבטוריון של העיר פרנקפורט על המיין, ואת לימודי הניצוח השלים
באוניברסיטת קֶלְן למוזיקה ולמחול. כמו כן השתתף בכיתות האמן של המנצחים יוֹרמָה
פּנוּלָה הפיני וקולין מֶטֶרס הבריטי.
הבריטון
גיא פלץ הופיע עם רוב התזמורות
הסימפוניות והקאמריות בארץ ועם אנסמבלי "בארוקדה" ו"המאה
ה-21", קָפֶּלָה קְרָקוֹבְיֶנְזִיס, תזמורת ויימאר ותזמורת בּוּדָפוֹקִי
דוֹהְנָנְיִי ההונגרית. הוא גילם את התפקיד הראשי בפִּימְפִּינוֹנֶה של טלמן,
אֶנֶיאַס בדידוֹ ואֶנֵיאָס של פרסל, אוֹטוֹנֶה בהכתרתה של פּוֹפֵּיאָה של מונטוורדי,
פָּאק בחלום ליל קיץ של בריטן וזוּרגָה בדולי הפנינים של ביזה. הוא שר במשיח של
הנדל, בביתן הבדידות של נעם סיוון ובבת יפתח של אהרון חרל"פ. גיא הוא גם מנצח
בוגר פרויקט "תדרים" של אנסמבל מיתר. בשנים 2019-2014 היה מנצח הבית של
אנסמבל זמרי מורן, ומ-2017 הוא זמר ומנצח באנסמבל "ססיליה", שהיה בין
מקימיו. הוא בוגר התיכון תלמה ילין, השלים את לימודיו בשירה ובניצוח באקדמיה
למוסיקה ולמחול בירושלים, ובמהלכם זכה במלגות הצטיינות של קרן התרבות אמריקה-ישראל
ובפרסי קרנות בוכמן-היימן, רונן וליאון שטרן.
דניאלה סקורקה, בוגרת קונסרבטוריון כרמיאל
ובעלת תואר ראשון מן האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, הופיעה עם רוב התזמורות
בישראל ועם ההרכבים הצרפתיים "האומנויות הפורחות" בניצוח כריסטי
ו"הכשרונות הליריים" בניצוח רוּסֶה. היא גילמה את בֶּלִינְדָה בדידו
ואניאס של פרסל, אאורידיצ'ה באורפאוס של טלמן, פֶנִיס בארמיד של לוּלי, רחל
ורבקה
באמהות
של זֶבָּה, סוזנה בנישואי פיגארו, צרלינה בדון ג'ובאני ודספינה בכך עושות כולן של
מוצרט. על בימת הקונצרטים שרה במשיח ובשלמה של הנדל, בסטאבט מאטר של פרגולזי,
ברקוויאם ובמיסה בדו מינור של מוצרט ובבכיאנס ברזילרס של וילה-לובוס. דניאלה זכתה
בפרס הראשון בתחרות ע"ש מיכל אורן, בפרס על ביצוע מצטיין ליצירה ישראלית
בתחרויות האביב של קרן התרבות אמריקה-ישראל ובמקום השלישי בתחרות צ'סטי לשירת
בארוק באינסברוק.
הכנרת
ההולנדית נועה וילדשוט קנתה לה
מוניטין רב בזירה הבין-לאומית, על אף גילה הצעיר (22). בגיל תשע זכתה בפרס הראשון
בתחרות שפוהר בוויימאר, בגיל עשר בפרס הראשון בתחרות האג ובגיל אחת-עשרה בתחרות
הקונצרטחבאו של אמסטרדם. בספטמבר 2016 הייתה לאמנית בלעדית של חברת ורנר קלסיקס.
נועה מוזמנת תדיר לפסטיבלים, לרסיטלים לנגינה סולנית עם תזמורות כגון הפילהרמונית
ההולנדית, הפילהרמוניות של רוטרדם ושל ליברפול, הסימפונית של פיטסבורג, התזמורת
המלכותית הלאומית הסקוטית, הקאמרית קונצרטחבאו, קמראטה זלצבורג וקרמראטה בלטיקה.
מוזיקה קאמרית ניגנה עם מוזיקאים רבי-מוניטין כגון אן-סופי מוטר, מנחם פרסלר, ינין
יאנסן, איגור לויט, פאולו ג'קומטי ולוקס יוּסֶן. כמו כן היא מופיעה בצמד עם
הפסנתרנים יורם איש-הורביץ ואליזבת בְּרָאוּס.
יבגני לויטאס/ רועי חן ״השֵדָה
האחרונה״ מיני-אופרה ע"פי ״מעשה טִישֶוִיץ״ מאת יצחק בשביס זינגר
(כ-25 דקות)
יצירותיו
של יבגני לויטאס בוצעו בישראל, בגרמניה, באיטליה, בארצות-הברית, ברוסיה,
בסין, ביפן ובטייוואן. בין יצירותיו לבמה: "מוֹלִי סְוִינִי"
ו"האיש שחשב שאשתו כובע" בחאן הירושלמי, "לחן ורשאי"
ו"אמוק" בתיאטרון מַלֵנְקִי ו"צמח" בהבימה/מלנקי. מיצירותיו
ומעיבודיו התזמורתיים ביצעו שרון רוסטורף-זמיר, החצוצרן אבישי כהן, דואו גורפינקל,
חן צימבליסטה, שלומי שבן וחוה אלברשטיין.
_________________________________________
המחזאי,
הסופר והמתרגם רועי חן הוא מחזאי הבית של תיאטרון "גשר". בעבור
יצירותיו זכה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה, בפרס אשכול לסופרים עברים ובפרס שר
התרבות ע״ש יצחק נבון. בין ספריו: רעש גדול, תל של אביב, נשמות וסוסי הדיו; בין
מחזותיו - מי כמוני, במנהרה, המשתמט, אני דון קיחוטה, הדיבוק, אליס, מסעות
אודיסאוס, רוח התיאטרון, האוצר מתחת לגשר, ועוד.
_________________________________________
את
היצירה ״השֵדָה האחרונה" הזמינה התזמורת הקאמרית הישראלית במסגרת
פרויקט של משרד התרבות והיא מבוססת על הסיפור "מעשה טישביץ" של יצחק
בשביס-זינגר. גיבורת סיפורנו היא שֵדָה ערירית החיה לה בעיירת שדה והעוסקת בהסחות
קטנות. חייה משתנים כשאשמדאי, מלך השדים בכבודו ובעצמו מתגלה לפניה ומצווה עליה
לפתות רב אדוק.
פליקס מנדלסון-ברתולדי קונצ'רטו לכינור במי מינור, אופ'
64 . אלגרו מולטו אפסיונטו / אנדנטה / אלגרטו נון טרופו – אלגרו מולטו ויואצ'ה
(כ-30 דקות).
המלחין-פסנתרן
פליקס מנדלסון והכנר פרדיננד דָוִיד היו חברי ילדות. ב-1838 כתב פליקס לפרדיננד:
"החורף אני כותב לך קונצ'רטו לכינור. מתרוצץ לי בראש משהו במי מינור".
אך הכתיבה ארכה שנים. שני החברים התייעצו בלא סוף, והקונצ'רטו הבכיר רק במארס
1845. הכנר פרדיננד דָוִיד לווה בידי תזמורת הגוונדהאוס של לייפציג, כמובן. אם
בשני הקונצ'רטי לפסנתר קיצר מנדלסון את אקדמת התזמורת למינימום, כאן פרק א' פותח
באקדמה קצרה עוד יותר - תיבה וחצי – הלוהבת כמרקחה: צלילי מֶשֶך מפי הקלרינטים
והבסונים, פיציקטי בקונטרבסים ומלמול אפל מפי הכינורות והוויולות. ומן המלמול הזה
בוקעת המנגינה שהתרוצצה במוחו של מנדלסון במשך שנים ו"לא נתנה לו
מנוח".
הסולן
סולן, אך התזמורת אינה להקת ליווי בלבד. בכל פעם חטיבת כלים אחרת משוחחת עם הסולן.
פרק ב' הוא מפגן סולני לירי, ובמעבר בין פרק א' לפרק ב' יש חידוש מנדלסוני: בשקט
שאחרי
אקורדי
הסיום החזרתיים המסמנים בפירוש שהפרק תם, הבסון ממשיך להשמיע גשר צר וממושך אל פרק
ב'. בפרק ג', הכינור מזמר תזכורת עורגת לנושא הפתיחה ששמענו לפני 20 דקות מלוּוֶה
בכלי הקשת בלבד, ואז... הלמויות תיפוף ותרועות נישוף מאתחלות את פרק הסיום התוסס
והערני.
לודוויג ואן בטהובן' סימפוניה מס' 3
("ארואיקה") במי במול מז'ור, אופ' 55 אלגרו קון בריו / מַרְצָ'ה
פוּנֶבְּרֶה: אדג'ו אסאי / סקרצו: אלגרו ויוואצ'ה / פינאלה: אלגרו מולטו (כ-50
דקות).
החוקרים
תמימי דעים: "השלישית של בטהובן" היא מהפך, ולוּ בשל כך שבמרכזה האדם,
היוצר המחפש והחופשי. כזכור, בטהובן הקדישהּ לבונפרטה, וכשנודע לו שהמצביא
הקורסיקאי הכתיר עצמו לקיסר, המירהּ בכיתוב "לאדם דגול". אופייה החדשני
של היצירה מתגלה כבר בשמונה השניות הראשונות: בניגוד לצפוי, משקלו של פרק א' משולש
והוא פשוט באורח מחשיד. ואז, בתיבה השביעית, מוחדר מתח הרמוני. גם סינקופציה
מערערת את בטחוננו. בקטע הפיתוח, האמור לגוון נושא שכבר הוצג, בטהובן מגיש נושא
חדש. זאת ועוד: שלוש קרנות - ולא שתיים – משולבות כאן, ואלה נכנסות
"מוקדם" מהצפוי. פרק ב', מארש אבל, חריג באורכו. נושאו כתוב בדו מינור נוּגֶה,
והוא הססני. אחרי הבלחה דו מז'ורית, הפרק מתקשח לידי פוגה החלטית ואז מתרסק
לרסיסים. גם ביצירות קלאסיות קודמות היה עצב, אך כאן - לראשונה - כוחות החורבן
מאיימים איום של ממש על שלוות השומע. פרק ג', סקרצו, מפקיענו מן האופל במנגינה
מתרוננת ובדינמיקה ערה. אחד השיאים הוא כורל של שלוש הקרנות, המאותתות כי גם
מהתופת יש מוצא. פרק ד' מציג נושא אהוב על בטהובן מיצירות קודמות, ובו וריאציות:
מציוץ ציפור, דרך מחול כפרי ועד לצעידתה של תזמורת לכת. יש הרואים בפינאלה סמל
לחירות האדם, היכול להפיק גם מאימה יופי צרוף.
יולי 2023 | 20:00 | מוזיאון ת״א
הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון, השלישית של בטהובן
מנצח: יֶסקוֹ סירוֶנְד | סופרן: דניאלה סקורקה | בריטון: גיא פלץ | כינור: נועה וילדשוּט
יבגני לויטאס (1972) / רועי חן (1980) ״השֵדָה האחרונה״
מיני-אופרה על פי הסיפור ״מעשה טִישֶוִיץ״ מאת יצחק בשביס זינגר (בכורה עולמית*)
פליקס מנדלסון ברתולדי (1847-1809) קונצ'רטו לכינור ולתזמורת במי מינור, אופ' 64
לודויג ואן בטהובן (1827-1770) סימפוניה מס' 3 ("ארואיקה") במי במול מז'ור, אופ' 55
*היצירה הוזמנה ע"י התזמורת הקאמרית הישראלית במסגרת הפרויקט "קול קורא"
להזמנת יצירות ישראליות לעונת הקונצרטים 2022/23 במימונו של משרד התרבות והספורט.
אשתקד זכה המנצח הגרמני הצעיר יֶסקוֹ סירוונד בתחרות הניצוח ע"ש יבגני סְבֶטְלָנוֹב במונקו, ובעקבות זכייתו הוזמן לנצח על התזמורת הפילהרמונית של מונטה קרלו והתזמורת הלאומית הבלגית בבריסל. עוד ניצח על התזמורת הלאומית של צרפת - בה שימש גם סגן-מנצח למאסטרו עמנואל קריבין - הפילהרמונית הלאומית של ריינהרד-ּפפלץ, תזמורת האופרה של חמניץ והתזמורת הסימפונית של בּוֹכוּם - כולן בגרמניה, הפילהרמונית של זגרב שבקרואטיה, תזמורת "אמני הצליל" באוסטריה, תזמורת האופרה של מונטה קרלו והתזמורות הסימפוניות של ברן שבשווייץ ונוֹרְשֶפּינְג שבשבדיה. יסקו סירוונד החל את חינוכו המוזיקלי בלימודי פסנתר ותיפוף בקונסרבטוריון של העיר פרנקפורט על המיין, ואת לימודי הניצוח השלים באוניברסיטת קֶלְן למוזיקה ולמחול. כמו כן השתתף בכיתות האמן של המנצחים יוֹרמָה פּנוּלָה הפיני וקולין מֶטֶרס הבריטי.
הבריטון גיא פלץ הופיע עם רוב התזמורות הסימפוניות והקאמריות בארץ ועם אנסמבלי "בארוקדה" ו"המאה ה-21", קָפֶּלָה קְרָקוֹבְיֶנְזִיס, תזמורת ויימאר ותזמורת בּוּדָפוֹקִי דוֹהְנָנְיִי ההונגרית. הוא גילם את התפקיד הראשי בפִּימְפִּינוֹנֶה של טלמן, אֶנֶיאַס בדידוֹ ואֶנֵיאָס של פרסל, אוֹטוֹנֶה בהכתרתה של פּוֹפֵּיאָה של מונטוורדי, פָּאק בחלום ליל קיץ של בריטן וזוּרגָה בדולי הפנינים של ביזה. הוא שר במשיח של הנדל, בביתן הבדידות של נעם סיוון ובבת יפתח של אהרון חרל"פ. גיא הוא גם מנצח בוגר פרויקט "תדרים" של אנסמבל מיתר. בשנים 2019-2014 היה מנצח הבית של אנסמבל זמרי מורן, ומ-2017 הוא זמר ומנצח באנסמבל "ססיליה", שהיה בין מקימיו. הוא בוגר התיכון תלמה ילין, השלים את לימודיו בשירה ובניצוח באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ובמהלכם זכה במלגות הצטיינות של קרן התרבות אמריקה-ישראל ובפרסי קרנות בוכמן-היימן, רונן וליאון שטרן.
דניאלה סקורקה, בוגרת קונסרבטוריון כרמיאל ובעלת תואר ראשון מן האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, הופיעה עם רוב התזמורות בישראל ועם ההרכבים הצרפתיים "האומנויות הפורחות" בניצוח כריסטי ו"הכשרונות הליריים" בניצוח רוּסֶה. היא גילמה את בֶּלִינְדָה בדידו ואניאס של פרסל, אאורידיצ'ה באורפאוס של טלמן, פֶנִיס בארמיד של לוּלי, רחל ורבקה
באמהות של זֶבָּה, סוזנה בנישואי פיגארו, צרלינה בדון ג'ובאני ודספינה בכך עושות כולן של מוצרט. על בימת הקונצרטים שרה במשיח ובשלמה של הנדל, בסטאבט מאטר של פרגולזי, ברקוויאם ובמיסה בדו מינור של מוצרט ובבכיאנס ברזילרס של וילה-לובוס. דניאלה זכתה בפרס הראשון בתחרות ע"ש מיכל אורן, בפרס על ביצוע מצטיין ליצירה ישראלית בתחרויות האביב של קרן התרבות אמריקה-ישראל ובמקום השלישי בתחרות צ'סטי לשירת בארוק באינסברוק.
הכנרת ההולנדית נועה וילדשוט קנתה לה מוניטין רב בזירה הבין-לאומית, על אף גילה הצעיר (22). בגיל תשע זכתה בפרס הראשון בתחרות שפוהר בוויימאר, בגיל עשר בפרס הראשון בתחרות האג ובגיל אחת-עשרה בתחרות הקונצרטחבאו של אמסטרדם. בספטמבר 2016 הייתה לאמנית בלעדית של חברת ורנר קלסיקס. נועה מוזמנת תדיר לפסטיבלים, לרסיטלים לנגינה סולנית עם תזמורות כגון הפילהרמונית ההולנדית, הפילהרמוניות של רוטרדם ושל ליברפול, הסימפונית של פיטסבורג, התזמורת המלכותית הלאומית הסקוטית, הקאמרית קונצרטחבאו, קמראטה זלצבורג וקרמראטה בלטיקה. מוזיקה קאמרית ניגנה עם מוזיקאים רבי-מוניטין כגון אן-סופי מוטר, מנחם פרסלר, ינין יאנסן, איגור לויט, פאולו ג'קומטי ולוקס יוּסֶן. כמו כן היא מופיעה בצמד עם הפסנתרנים יורם איש-הורביץ ואליזבת בְּרָאוּס.
יבגני לויטאס/ רועי חן ״השֵדָה האחרונה״ מיני-אופרה ע"פי ״מעשה טִישֶוִיץ״ מאת יצחק בשביס זינגר
(כ-25 דקות)
יצירותיו של יבגני לויטאס בוצעו בישראל, בגרמניה, באיטליה, בארצות-הברית, ברוסיה, בסין, ביפן ובטייוואן. בין יצירותיו לבמה: "מוֹלִי סְוִינִי" ו"האיש שחשב שאשתו כובע" בחאן הירושלמי, "לחן ורשאי" ו"אמוק" בתיאטרון מַלֵנְקִי ו"צמח" בהבימה/מלנקי. מיצירותיו ומעיבודיו התזמורתיים ביצעו שרון רוסטורף-זמיר, החצוצרן אבישי כהן, דואו גורפינקל, חן צימבליסטה, שלומי שבן וחוה אלברשטיין.
_________________________________________
המחזאי, הסופר והמתרגם רועי חן הוא מחזאי הבית של תיאטרון "גשר". בעבור יצירותיו זכה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה, בפרס אשכול לסופרים עברים ובפרס שר התרבות ע״ש יצחק נבון. בין ספריו: רעש גדול, תל של אביב, נשמות וסוסי הדיו; בין מחזותיו - מי כמוני, במנהרה, המשתמט, אני דון קיחוטה, הדיבוק, אליס, מסעות אודיסאוס, רוח התיאטרון, האוצר מתחת לגשר, ועוד.
_________________________________________
את היצירה ״השֵדָה האחרונה" הזמינה התזמורת הקאמרית הישראלית במסגרת פרויקט של משרד התרבות והיא מבוססת על הסיפור "מעשה טישביץ" של יצחק בשביס-זינגר. גיבורת סיפורנו היא שֵדָה ערירית החיה לה בעיירת שדה והעוסקת בהסחות קטנות. חייה משתנים כשאשמדאי, מלך השדים בכבודו ובעצמו מתגלה לפניה ומצווה עליה לפתות רב אדוק.
פליקס מנדלסון-ברתולדי קונצ'רטו לכינור במי מינור, אופ' 64 . אלגרו מולטו אפסיונטו / אנדנטה / אלגרטו נון טרופו – אלגרו מולטו ויואצ'ה (כ-30 דקות).
המלחין-פסנתרן פליקס מנדלסון והכנר פרדיננד דָוִיד היו חברי ילדות. ב-1838 כתב פליקס לפרדיננד: "החורף אני כותב לך קונצ'רטו לכינור. מתרוצץ לי בראש משהו במי מינור". אך הכתיבה ארכה שנים. שני החברים התייעצו בלא סוף, והקונצ'רטו הבכיר רק במארס 1845. הכנר פרדיננד דָוִיד לווה בידי תזמורת הגוונדהאוס של לייפציג, כמובן. אם בשני הקונצ'רטי לפסנתר קיצר מנדלסון את אקדמת התזמורת למינימום, כאן פרק א' פותח באקדמה קצרה עוד יותר - תיבה וחצי – הלוהבת כמרקחה: צלילי מֶשֶך מפי הקלרינטים והבסונים, פיציקטי בקונטרבסים ומלמול אפל מפי הכינורות והוויולות. ומן המלמול הזה בוקעת המנגינה שהתרוצצה במוחו של מנדלסון במשך שנים ו"לא נתנה לו מנוח".
הסולן סולן, אך התזמורת אינה להקת ליווי בלבד. בכל פעם חטיבת כלים אחרת משוחחת עם הסולן. פרק ב' הוא מפגן סולני לירי, ובמעבר בין פרק א' לפרק ב' יש חידוש מנדלסוני: בשקט שאחרי
אקורדי הסיום החזרתיים המסמנים בפירוש שהפרק תם, הבסון ממשיך להשמיע גשר צר וממושך אל פרק ב'. בפרק ג', הכינור מזמר תזכורת עורגת לנושא הפתיחה ששמענו לפני 20 דקות מלוּוֶה בכלי הקשת בלבד, ואז... הלמויות תיפוף ותרועות נישוף מאתחלות את פרק הסיום התוסס והערני.
לודוויג ואן בטהובן' סימפוניה מס' 3 ("ארואיקה") במי במול מז'ור, אופ' 55 אלגרו קון בריו / מַרְצָ'ה פוּנֶבְּרֶה: אדג'ו אסאי / סקרצו: אלגרו ויוואצ'ה / פינאלה: אלגרו מולטו (כ-50 דקות).
החוקרים תמימי דעים: "השלישית של בטהובן" היא מהפך, ולוּ בשל כך שבמרכזה האדם, היוצר המחפש והחופשי. כזכור, בטהובן הקדישהּ לבונפרטה, וכשנודע לו שהמצביא הקורסיקאי הכתיר עצמו לקיסר, המירהּ בכיתוב "לאדם דגול". אופייה החדשני של היצירה מתגלה כבר בשמונה השניות הראשונות: בניגוד לצפוי, משקלו של פרק א' משולש והוא פשוט באורח מחשיד. ואז, בתיבה השביעית, מוחדר מתח הרמוני. גם סינקופציה מערערת את בטחוננו. בקטע הפיתוח, האמור לגוון נושא שכבר הוצג, בטהובן מגיש נושא חדש. זאת ועוד: שלוש קרנות - ולא שתיים – משולבות כאן, ואלה נכנסות "מוקדם" מהצפוי. פרק ב', מארש אבל, חריג באורכו. נושאו כתוב בדו מינור נוּגֶה, והוא הססני. אחרי הבלחה דו מז'ורית, הפרק מתקשח לידי פוגה החלטית ואז מתרסק לרסיסים. גם ביצירות קלאסיות קודמות היה עצב, אך כאן - לראשונה - כוחות החורבן מאיימים איום של ממש על שלוות השומע. פרק ג', סקרצו, מפקיענו מן האופל במנגינה מתרוננת ובדינמיקה ערה. אחד השיאים הוא כורל של שלוש הקרנות, המאותתות כי גם מהתופת יש מוצא. פרק ד' מציג נושא אהוב על בטהובן מיצירות קודמות, ובו וריאציות: מציוץ ציפור, דרך מחול כפרי ועד לצעידתה של תזמורת לכת. יש הרואים בפינאלה סמל לחירות האדם, היכול להפיק גם מאימה יופי צרוף.
Screenshot 2023-07-06 at 11.37.50.png
תגובות
הוסף רשומת תגובה