תערוכת יחיד חדשה בבית האמנים תל אביב:
על החיים ועל המתים / חוה ראוכר
אוצרת : זיוי ברמן
פתיחה חגיגית: יום שישי, 25.10.2024 בשעה 12:00
נעילה: 16.11.2024
הכניסה חופשית
תערוכתה הנועזת ורחבת היקף של האמנית חוה ראוכר תוצג בשני חלליו הגדולים של בית האמנים, תל אביב. בתערוכה יוצגו סדרות חדשות של ציור ופיסול לצד עבודת וידאו. זהו דיאלוג ויזואלי מרהיב ורב-רבדים עם החיים ועם המוות. בתנועת מלחציים נשברות תבניות מחשבתיות, מתפרקות אמונות קדומות, גבולות נפרצים ומיתוסים מתפרקים.
בדרכה העקבית וארוכת השנים, ובשליחות חברתית-ביקורתית, מקדישה ראוכר פרק נוסף בתערוכה לסוגיות פמיניסטיות ביניהם חטא הגילנות והתעלמותו של העולם המערבי – ליברלי מהפגיעות המיניות שחוו נשים ישראליות בשבעה באוקטובר 2023.
בחלל התערוכה הראשון מציגה ראוכר מהלך של החיים למול מיתוסי המוות. ערב רב מדיומלי של התמודדות אמיצה וישירה, עם הזקנה ועם סופם של החיים. סדרה של ציורים פנטסטיים גדולי מימדים ברקע צהוב, לצד עבודות פיסול בטכניקה ריאליסטית, מזמינים כניסה לשיטוט למרחב שבין החיים לבין אפשרות המוות באמצעות קריצה והומור. האמנית "משתמשת" ביצירתה בבני משפחתה הקרובים כדמויות ראשיות אליהן היא קשורה ואותן היא אוהבת.
אפריים, בן זוגה ואהוב ליבה, מיוצג כדמות המתמודדת עם סוף חייה ועם אפשרות המוות והסופיות של האנשים הקרובים אלינו, תרחיש שיכול להחריד אותנו יותר מהמחשבה על מותנו שלנו. הדמויות המלוות את אפרים הן של קדושים מעונים שמותם הוא מוות המסמל גבורה, הקרבה ואומץ, אך אפרים הוא דמות שאינה מסמלת את הסוף כי אם את המסע לקראתו – בחיות, בחיוך ובהשלמה. ההאדרה של דמותו, שאכן קיימת, מצויה באופן בו חי את חייו, ובאופן בו הוא עושה את מסעו בהם. גופו הערום, מוצג בצורה ריאליסטית בוטה, סימני הגיל ניכרים בצורת גופו ובעורו, אך ידיו חזקות, עמידתו איתנה, דמותו מחויכת וידידותית. יש בה יופי, אסתטיקה וקבלה.
בסדרת בציורים המציגה את נכדותיה האהובות, כדימויים של נעורים ויופי. נערה המתבוננת במראה ובוחנת את מראה החיצוני, הוא דימוי החוזר לאורך כל תולדות האמנות ומנציח מנגנון חברתי של נראות מול ערך. אך בציורים של חוה ישנם גם צללים שאינם במקומם, זוויות הסתכלות בלתי אפשריות ומתעתעות, שחושפים משמעויות עמוקות ונסתרות. ציורי הנשים הצעירות והיפות, מטופלים באותה אהבת החיים והדרך. יש בהן אופטימיות, הומור, השלמה ותקווה. אך לצידן ניצב סרקופג, ארון קבורה. המהלך המורבידי, המשאיר קירבה קבועה בין החי למת, בין הצופה לבין הדמות בארון הקבורה, מועצם בעבודת הוידאו המוצגת מעליו.
כדרכה של ראוכר לאתגר ביצירתה האמנותית את התבניות התרבותיות והחברתיות מוצגות עבודות המוקדשות לסוגיות פמיניסטיות. בחלל התערוכה השני מוצגת סדרה של פסלי אמזונות. במבט ראשון הן נראות שבריריות אך למעשה נוצקו ממתכת צבועה בשמן. הערכים ההומניסטיים שהאמזונה מסמלת בגופה, פגועים קשות. הפגיעה בה היא לא רק של מי שתקף אותה, אלא גם של כל מי שלא נתן לה קול ושל כל מי שהפנה מבטו ממנה. ראוכר מבטאת בדמויות האמזונות המדממות כאב וביקורת קשה על העולם הליברלי שהכחיש, התעלם והפנה מבטו מהפגיעות המיניות שחוו נשים בישראל בשבעה באוקטובר, 2023. בצורה בוטה וישירה היא משתפת את הצופה בכאב הפגיעה המועצם על ידי מי שלא מכיר בו, על ידי מי שאינו מוקיע את הפגיעה.
לצידן פורטרטים בהן האמנית מציירת את עצמה בעירום. הגוף הנשי הזקן ביצירתה של ראוכר, מייצג ישות שאינה רק ראויה להתבוננות, חשיבות והערכה חברתית, אלא מסמן ברמה הפיזית ביקורת חברתית אותה היא מציבה בפנינו.
שיח גלריה: יום שבת, 02.11.24 בשעה 12:00
בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי
אלחריזי 9 תל אביב-יפו / https://artistshouse.org.il/ שעות פעילות: ב'-ה' 10:00-18:00; ו' 10:00-13:00; שבת 11:00-14:00
תגובות
הוסף רשומת תגובה